אשמח לקבל תגובות ולענות על שאלות על המאמרים השונים, אין צרוך להרשם על מנת לכתוב תגובות, תודה !

יום ראשון, 31 בינואר 2010

יסודות הצילום | איזון לובן

איזון לובן בא להגדיר למצלמה מה הם הצבעים האמיתיים אשר סוררים סביבנו
נתקלתם פעם בצילומים שבצעתם ולא הבנתם למה הגוון שלהם כחול או כתום ?
כנראה שאיזון הלובן של המצלמה טעה או שבחרתם באופציה לא נכונה.

אז בואו נעשה סדר בלבן הזה...

 
איזון לובן לא תקין - הגוונים נוטים לכיוון הקר


 גם כאן איזון הלובן לא תקין - הגוונים נוטים לכיוון החם


איזון לובן תקין !


נראה מסובך ?
נשמע מפחיד ?

האמת שממש לא
את איזון הלובן (White Balance) אפשר לתקן גם אחרי הצילום בעזרת תוכנות עריכה ומיון כמו Bridge ו-Lightroom (וכמובן Photoshop) במיוחד אם אתם מצלמים בפורמט RAW (שלדעתי מאוד מומלץ להתרגל אליו)


אך עדיין, תמיד מומלץ להשתדל לכוון את המצלמה כמה שיותר קרוב לצבעים הרלוונטיים ביותר
בהתאם לסיטואציה.


בכל מצלמות ה-SLR למיניהן (שאני מכיר) יש תפריט לאיזון לובן אשר מאפשר לכם לבחור את הסיטואציה המתאימה, נצלו את זה והשתמשו בו בתבונה, לא סתם הוא קיים.

חשוב גם לזכור להיות יצירתיים, לדוגמא ביום קיצי חם, קצת נטייה לגוונים החמים יעשה טוב
או בחורף כשקר או בלילה בצילומים עם הרבה דרמה, נטייה לגוונים הקרים... יעשה פריים טוב לפריים משובח.

עוד על איזון לובן מתקדם במאמר הבא...

יום שבת, 30 בינואר 2010

יסודות | צילום מאקרו

צילום מאקרו מאפשר להציג פרטי פרטים באובייקט המצולם,
מאקרו נמדד ביחס האובייקט המצולם על החיישן כאשר 1:1 הוא היחס הסטנדרטי (סנטימטר במציאות = סנטימטר על החיישן).

על מנת לצלם מאקרו יש צורך בעדשת מאקרו יעודית או באביזרים נלווים אשר יכולים להגיע קרוב לרמת מאקרו.

באילו כלים אפשר לצלם מאקרו :
א. עדשת מאקרו יעודית
ב. פילטרים אשר מדמים מאקרו
ג. עדשה הפוכה
ד. טבעות הארכה
ה. מפוח (Bellows)


עדשת מאקרו יעודית
עדשה יעודית הינה הפתרון האיכותי ביותר לקבלת תצלומי מאקרו איכותיים
עדשה זו בנויה עם צמצם פתוח מאוד על מנת לקלוט אור גם בתצלומי התקריב הבעייתים ביותר
וגם לאפשר לצלם להגיע ליחס של 1:1 בלי אביזרים נוספים ובכך למנוע נפילה של איכות אופטית.

ניתן לראות את מספרי היחס למאקרו כתובים על העדשה במקרה של עדשת SIGMA 105mm


פילטרים אשר מדמים מאקרו
פילטרים אלה מולבשים על עדשות רגילות אשר אין להן יכולות מאקרו
הפילטר הינו שווה ערך לשימוש בזכוכית מגדלת אשר תאפשר לצלם להתקרב עם העדשה לאובייקט המצולם
הפילטרים הללו זולים אך גם לא איכותיים ועדיף להמנע משימוש בהם.




עדשה הפוכה
זוהי אופציה מומלצת לצלמי מאקרו מתחילים,
האיכות לא רעה בכלל והמחיר זול מאוד ביחס לעדשה יעודית.

הטכניקה מתחלקת ל-2
קודם כל אנו זקוקים לעדשת 50ממ זולה (כמו ה-Canon 50mm F1.8 שעולה 400 שקל לחדש !)
הדבר השני שאנו זקוקים לו הוא מתאם שיאפשר לנו להפוך את העדשה, מתאמים אלה עולים כ-20 שקל ב-EBAY ונקראים Reverse Mount, יש להתאם את ה"פילטר" הזה לגודל חיבור הפילטר בקדמת העדשה וכן
לסוג החיבור של המצלמה שלכם (לדוגמא בקאנון יש צורך בחיבור EF).

עדשת 50ממ של קאנון


את העדשה נחבר הפוך למצלמה בעזרת המתאם ונקבל אפשרות לצלם מאקרו רציני למדי.

טבעת מתאמת להרכבה הפוכה


אחד החסרונות העקריים הוא בכך שאין תקשורת עם העדשה, מה שאומר שאין אפשרות לשלוט בצמצם
דבר הבא לידי ביטוי בעומק שדה רדוד מאוד.

למהדרין (ובעלי התקציב) אפשר להוסיף מתאם נוסף אשר מאפשר תקשורת מלאה עם העדשה
אך מתאם זה יקר.


טבעות הארכה
טבעות אלו מורכבות בין העדשה לגוף המצלמה ומרחיקות את העדשה מהחיישן
כתוצאה מכך האור אשר יוצא ממורכז מהעדשה נופל ממרחק גדול יותר על החיישן והתוצאה האופטית היא הגדלה של האובייקט הנראה על החיישן.

טכניקה זו זולה, קלה לשימוש וגם לא פוגעת באיכות האופטית של הצילום
מה שכן, כמות האור המגיע לחיישן יורדת.

ויש גם יתרונות נוספים ומאוד יעיל בטכניקה זו
קודם כל האפשרות להרכיב טבעות אלה על כל עדשה ולהפוך אותה לעדשת מאקרו,
או להרכיב את הטבעות הללו על עדשת מאקרו יעודית ולקבל EXTREME של ממש ביחס המאקרו,
ובנוסף בטבעות של KENKO (וחלק מהיצרנים האחרים) יש תקשורת מלאה עם העדשה ואנו לא מאבדים את האפשרות לסגור צמצם לקבלת עומק שדה עמוק יותר.

טבעות הארכה של חברת KENKO


יש לזכור ולשמור על כלל אצבע שעל מנת להגיע ליחס של 1:1 יש להרכיב טבעות באורך ממ' שווה לאורך המוקד של העדשה, כך שלדוגמא על עדשת 50ממ נצטרך טבעות באורך של 50ממ' על מנת לקבל יחס של 1:1 במאקרו.


מפוח (BELLOWS)
זוהי שיטה וותיקה מאוד אשר עושה את אותה פעולה של טבעות הארכה,
ההבדל המשמעותי בין השיטות הוא הגמישות של המפוח בשינוי יחס ההגדלה על החיישן.


קומפוזיציה | הולכה ועומק

נושא ההולכה כחלק מחוקי הקומפוזיציה לטעמי האישי הוא אחד מהנושאים החשובים והמושכים יותר.
הולכה נכונה וטובה עשויה להביא הרבה עיניים סקרניות ו"לשאוב" את הצופה פנימה להתעמקות ממושכת.
 
יצירת הולכה היא עניין קל אומנותי, ומאוד ויזואלי, המטרה היא ליצור "קו מנחה" אשר מוביל את העין אל תוך הפריים
או לאורך הפריים.

כאשר מדובר בהולכה אל תוך הפריים, נוצר לנו גם עומק כבונוס.
היות ואני אוהב את נושא ההולכה, החלטתי לצ'פר אותכם עם הרבה דוגמאות...

 
ובאותה הזדמנות, זו דוגמא מצויינת למהירות תריס איטית, שימו לב איך המכוניות נמרכות בפריים
ולמי ששואל מדוע שאר הפריים אינו נמרח - השתמשתי בחצובה לייצוב הפריים (לא היה ניתן לצלם פריים כזה בהחזקת המצלמה ביד)

  

הולכת העין לא חייבת להיות שבילים או נתיבים אשר מספקים את מוטיב ההולכה על מגש של כסף
הולכה יכולה להתבטא בכל צורה אשר תקיים את נושא ההולכה בצורה מספיק ברורה למתבונן.





 

קומפוזיציה | מרכוז... או החוסר במרכוז


בנושא הקודם אשר דיברתי עליו (חוק השלישים) ציינתי שתמיד עדיף לדבוק לאחת מנקודות השליש.
למען האמת... שיקרתי !

לפעמים דווקא כן כדאי למרכז ולמלא את הפריים במלואו ולא להשאיר אזורים רקים ומתים, במיוחד כאשר מדובר באובייקטים אינטימיים, דברים שכדאי להתקרב אליהם ולבחון אותם מקרוב.



אין כאן חוקיות מתי למרכז ומתי לא,
חשוב לשם לב למסה של הפריים, האם יש הרבה אזורים רקים ומתים בפריים ?
האם מדובר בצילום אנטימי של פרח או מדובר בעץ בודד בנוף רחב אשר מרכוזו יהרוס את הפריים ?

קומפוזיציה | חוק השלישים (Thirds Rule)


מרכז התמונה היה מאז ומעולם נקודה בעייתית בעולם האומנות
לא רק עבור צלמים, אך גם עבור ציירים.

כבר לפני מאות שנים ציירים נטו למקם את האובייקט המרכזי שלהם באחת מנקודות השליש
של המסגרת שלהם.

קווי שליש ונקודות הצטלבות

 
מיקום האובייקט על אחת מנקודות ההצטלבות, יוצרת עניין ודינמיות בפריים
מאשר צילום ממורכז ומשעמם. 

לא חייבים לדייק בול על הנקודה, זה אינו משחק קליעה למטרה...

חשוב לזכור כי חוק השלישים בא כהמלצה, הוא לא חובה אך בשלב ראשון במיוחד לצלמים מתחילים
כדאי מאוד לדבוק בו ולזכור אותו בכל צילום וצילום, כך בעתיד כשיבוא הרגע לשבור את החוקים, יהיה הרבה יותר קל ויצירתי לעשות זאת.


נשאלת השאלה : על איזו נקודה כדאי למקם את האובייקט הראשי ?
תשובה לשאלה זו תמצאו בפרק בנושא "בניית קומפוזיציה".

יום שישי, 29 בינואר 2010

טכניקה | טיפול בעיניים אדומות

בעיית "עיניים אדומות" מאוד נפוצה בקרב מצלמות קומפקטיות ומצלמות עם פלאש מובנה.

התופעה באה לידי ביטוי רק בצילום של אנשים ובעלי חיים כאשר הפלאש פוגע בכלי דם בתוך חלל העין
ויוצר צבע אדום אשר נראה בבירור בפני המצולם.


 
עיניים אדומות... אויי וואי וואי...
הטיפול בבעיה לא מסובך אך דורש את הכלים המתאימים

האפשרות ראשונה היא טיפול של אחרי הצילום וכרוך בצביעת העין בתוכנה לעריכה גרפית
שיטה זו הכי זולה וקלה, אך לא תמיד נאמנה למקור.

אפשרות שנייה היא פתרון טכני אשר מצריך שימוש בפלאש חיצוני אשר מורחק מגוף המצלמה
וכך מונע את החזרי האור מחלל העין לתוך עדשת המצלמה.


פתרון טכני לבעית עיניים אדומות


כלל אצבע : ככל שהפלאש יהיה רחוק יותר מעדשת המצלמה, כך תמוזער תופעת עיניים אדומות

כדאי לזכור אפשרות נוספת ומאוד יעילה (וגם מחמיאה) היא הקפצת הפלאש אשר מעלימה לחלוטין את בעיית עיניים אדומות.

טכניקה | הקפצת פלאש

ההבדלים בין פלאש ישיר לפלאש מוקפץ (BOUNCED)
שיטה זו בעצם באה לרכך את האור אשר מגיע לפריים שלנו
פלאש ישיר יהיה חזק מדי ומאוד חד ויתבטא בצללים חדים ולא יפים
לעומת זאת, פלאש מוקפץ יתבטא בצללים רכים ונעימים לעין.

איך מקפיצים את הפלאש ומה זה בדיוק ?
קודם כל יש להפריד בין הקפצה סינית לבין מעורב ירושלמי... אה רגע, זה מבלוג אחר... 

הקפצת הפלאש מיועדת לפלאשים חיצוניים ולא פלאשים אשר נמצאים בתוך גוף המצלמה (אם כי גם איתם אפשר להקפיץ אבל בצורה הרבה פחות אפקטיבית), את הפלאש נכוון לתקרה או קיר קרוב אחר וכך האור יפגע בשטח לבן גדול ויחזור בצורה רכה לפריים שלנו.

 
דוגמא לפלאש ישיר (צלליות חדות ולא נעימות)




 דוגמא נוספת לצל חד מתחת לאובייקט המצולם


חשוב לזכור : האור החוזר מהקיר יקבל את הגוון של הקיר, כך שקיר/תקרה ירוקה לדוגמא
תביא לנו פריים עם גוון ירוק.
 
דבר נוסף שחשוב לזכור, קיר בצבע בהיר תחזיר יותר אור מאשר קיר בצבע כהה
וכן לא לשכוח שהמרחק שלנו מהקיר והמרחק של הקיר מהמצולם גם כן משפיעים על כמות האור החוזרת.


 
תאורה מוקפצת מהתקרה, תאורה רכה, נעימה לעין ומחמיאה לאובייקט המצולם




שימו לב להבדלים בצל שהפרפר מטיל על הרקע
כמו כן שימו לב לצבעים ולפרטים אשר נחשפים בשימוש בפלאש מוקפץ לעומת פלאש ישיר


אל תשכחו
הקפצת הפלאש אינה בלעדית רק להקפצה מהתקרה, אפשר להקפיץ את הפלאש מכל משטח גדול מספיק
אפשר להקפיץ את הפלאש מקיר צידי, אפשר להקפיץ את הפלאש מרפלקטור גדול וכיד הדמיון הטובה...

ולמי שאין עדיין פלאש חיצוני
הינה פטנט יפה וזול להקפצת הפלאש הפנימי בעזרת... כרטיס ביקור לבן !

 

ISO | רגישות המדיה לאור

לפני שאתחיל, רק אבהיר נקודה קטנה, כתבתי "רגישות מדיה לאור" בגלל שהדבר מתייחס
הן לפילם והן לחיישן דיגיטלי וזאת בשביל אלה שעדיין מצלמים בפילם...

ISO הינו תקן של מכון התקנים הבינלאומי ומציין את רגישות החיישן (או הפילם) לאור.
ככל שה-ISO גבוה יותר, כך החיישן יהיה רגיש יותר לאור
ככל שהחיישן רגיש יותר, כך צריך פחות אור, מה שמתבטא בחשיפות קצרות יותר
או באפשרות לסגור את הצמצם.

כך שלדוגמא, בהגדרות ISO 100 נזדקק ל-X כמות של אור על מנת לקבל חשיפה טובה
אך ב-
ISO 200 נזדקק רק לחצי מכמות האור (סטופ אחד פחות) משהיינו זקוקים לה ב-ISO 100.
זה אומנם נשמע מאוד טוב ויפה, אך יש גם חסרונות לצילום ב-ISO גבוה וזה רעש (Grain Noise).

רעש מתבטא בצילום שלנו על ידי גרעיניות, פיקסלים אשר יראו בולטים יותר ובצבעים שאינם נאמנים למקור.

 
במבט ראשון הצילום נראה תקין
אך אם נתמקד באיזור שסמנתי...


 

...אפשר לראות שיש הרבה רעש (כל אותם נקודות צבעוניות) בפריים
מה שפוגע באיכות הצילום בכלל, ובחדות בפרט.

בנוסף, אפשר לראות כי הרעש מופיע בצורה חזקה יותר באיזורים כהים מאשר באיזורים בהירים.


אפשר אם כך להסיק כי אנו תמיד נשאוף לצלם ב-ISO נמוך עד כמה שאפשר, וזאת על מנת למזער את כמות הרעש שיש לנו בפריים ולהעלות את האיכות הכללית של הצילום.

עם זאת, לא תמיד נוכל לשאוף ל-ISO נמוך כי בתנאי תאורה לקויים, ISO גבוה הוא בין הדברים שיכולים להציל אותנו מפריים חד ולפריים מטושטש, זאת כאמור צריך לבוא בשיקולים בעת הצילום בשטח.

מדוע בכלל נרצה להשתמש ב-ISO גבוה ?
צילומי לילה, צילומים בתאורה לקויה וצילומים במהירות גבוהה, כולם זקוקים להרבה אור על מנת לחשוף את הפריים בפרק הזמן הקצר ביותר או במילים אחרות - מהירות תריס גבוהה.

על מנת להגיע למהירות תריס גבוהה עלינו לתת פיצוי על האור ש"נאבד" בדרך הזו, אפשרות אחת היא פתיחת הצמצם (מספר נמוך) ולתת ליותר אור להכנס לחיישן... אך לא כל העדשות מאפשרות זאת ולפעמים גם זה לא יעזור כי העדשה אחרי הכל מוגבלת עד לפתיחת אותה הגדיר היצרן.

במצב זה נאלץ להתחיל להעלות את ערך ה-ISO מ-100 שהוא הנמוך ביותר ועד לרמה שתספיק לנו על מנת לקבל את החשיפה המתאימה לנו, ושוב... חשוב לזכור את תופעת הלוואי של גרעיניות בפריים כאשר מעלים את ערך ה-ISO.


ראשי התיבות
ISO מייצגות : International Standards Organization

אורך מוקד

אורך המוקד מציין את המרחק מהמרכז האופטי של העדשה ועד החיישן במילימטרים.
בעדשות זום המרחק משתנה בהתאם ל-ZOOM שאותו בוחרים בעזרת טבעת המוקד ובעדשות קבועות (PRIME) המרחק קבוע ואינו משתנה.

ניתן להשוואת את העדשות ואת אורך המוקד שלהם למשקפת
ככל שהמשקפת מקרבת אלינו את האובייקט שעליו אנו מסתכלים כך אורך המוקד שלה גדול יותר
בדיוק אותו הדבר עושה עדשת המצלמה, ככל שאורך המוקד גדול יותר, כך האובייקט נראה קרוב יותר וזווית הראייה מצטמצת, ולכן עדשות עם אורך מוקד גדול (TELEPHOTO) הן עדשות מצויינות לצילום טבע וספורט ולהיפך, ככל שאורך המוקד קטן יותר כך הראייה מתרחבת והאובייקט נראה רחוק יותר ולכן עדשות כאלה טובות לצילום של נוף ובמקומות צרים שבהם צריך זווית ראייה רחבה.

עדשות הביניים הם עדשות באזור ה-50ממ
שזהו גם הטווח שעין אנושית רואה.

ועדשות רחבות (WIDE ו-ULTRA WIDE) הן עדשות מתחת ל-50ממ
ומאפשרת לצלם איזורים רחבים הרבה יותר ממה שהעין רואה ועד לרמה של
FISHEYE, שזהו אורך מוקד
מאוד קצר עם זווית ראייה מאוד רחבה עד כדי קיצוניות (אפילו 180 מעלות זווית ראייה !).

שימו לב לתרשים הבא, ככל המספר עולה, זווית הראייה מצטמצמת אך המרחק של האובייקט מתקרב :
 
מעבר לעדשות רחבות וארוכות, יש גם עדשות יעודיות, כמו עדשות מאקרו
עדשות אלה מיועדות לצילום של חרקים, פרחים ושאר מיני אובייקטים קטנים במיוחד אשר זקוקים לצילום ממרחקים מאוד קרובים וליחס הגדולה גדול במיוחד.

דוגמא לצילום אשר בוצע עם עדשת מאקרו באורך מוקד של 105ממ
שימו לב לעומק השדה הרדוד במיוחד בצילום מסוג זה.
 
דוגמא לצילום אשר בוצע עם עדשה מאוד רחבה של 10ממ
שימו לב לעיוות שהעדשה הזאת יוצרת


 

דוגמא לצילום אשר בוצע עם עדשה ארוכה מאוד של 500ממ

ControlTL והכל תחת שליטה...

 

אני חושב שאין מאושר ממני לשמוע (רק היום - קצת באיחור) על הצעצוע החדש מבית PocketWizard  
הצעצוע החדש מאפשר לצלמים (כרגע של Canon בלבד) לחבר פלאשים בצורה אלחוטית אל המצלמה שלהם
באמצעות תקשורת RF ולשלוט על הפלאשים של קאנון בתקשורת E-TTL II מלאה !

מה מיוחד כאן ?
ב-RADIO SLAVES רגילים כמו של CACTUS התקשורת היא באמצעות TRIGGER בלבד
הפלאש נמצא במוד ידני מלא ואינו יודע אם החשיפה הייתה תקינה או לא.

לעומת זאת ב-ETTL הפלאש מתקשר בצורה מלאה עם המצלמה, מחליט על עוצמת התאורה באמצעות מדידה
ויורה בהתאם, ניתן לקבוע קבוצות, לשנות יחס עוצמה בין הקבוצות ועוד...
דבר זה נותן יתרון ענק בצילום עם פלאשים אשר אינם מורכבים על המצלמה ומאפשר לצלם מהר יותר, קל יותר ובצורה מדוייקת יותר.
יתרון נוסף הוא תקשורת ה-RF
לקאנון יש כבר משדר אלחוטי לפלאשים שנקרא ST-2E

 

אשר מתקשר עם הפלאשים בצורה אלחוטית על בסיס אינפרא-אדום, תקשורת זו מוגבלת לקו ראייה בלבד
ולפעמים בצילומי חוץ בשמש התקשורת נכשלת, לעומת זאת ב-RF אין צורך בקו ראייה ואין כמעט דבר שיפריע לתקשורת זו בטווחים קצרים ובינוניים.



מצבי צילום (MODES)

הינה מספר מצבי עבודה אשר קיימים בכל מצלמת SLR ממוצעת

 
מצב אוטומטי מלא
אין לנו כלל שליטה עם המצלמה - זוהי השיטה הכי קלה אומנם לצילום, אך גם הכי מגבילה והכי פחות יצירתית.


 

Aperture Value (הידוע גם כ-AV)
במצב חצי אוטומטי זה אנו קובעים את הצמצם בעדשה והמצלמה משלימה אוטומטית את מהירות התריס (זמן החשיפה) מצב זה יעיל במיוחד כאשר אנו רוצים לשלוט על עומק השדה בצילום.

לדוגמא : בצילום פורטרט בשטח פתוח ארצה לבודד את הפנים של המצולם מהרקע, לשם כך אעבור למצב AV ואבחר בצמצם פתוח (זוכרים ? מספר קטן) למדי אשר יוצר אפקט של טשטוש (עומק שדה רדוד), לעומת זה בצילום נוף ארצה עומד שדה הרבה יותר עמוק על מנת שכל שטח הצילום יהיה בפוקוס ולכן אסגור צמצם (מספר גדול).



 
Time Value (ידוע גם כ-TV)
במצב חצי אוטומטי זה אנו קובעים את זמן החשיפה (מהירות התריס) והמצלמה משלימה אוטומטית את הצמצם הנדרש לחשיפה תקינה.

נרצה להשתמש בשיטה זו בדוגמאות הבאות :
כאשר נרצה להקפיא את הנושא המצולם, לדוגמא רוכב אופניים אשר חולף לידינו במהרה, נצטרך לצלם במהירות תריס גבוהה על מנת להקפיא את התזוזה.

או כאשר נרצה לצלם מים זורמים נרצה להמחיש את הזרימה שלהם ולכן נצלם במהירות תריס איטית
על מנת שהמים ימרחו קצת בפריים והתחושה של תנועה תראה טוב יותר.


Manual (ידני מלא)
בשיטה זו אנו קובעים גם את התריס וגם את הצמצם
למצלמה אין כלל שליטה על הערכים ומה שאנו נגדיר, פשוט נקבל.

שיטה זו היא השיטה המועדפת עלי לצילום בזמן שאני עובד עם פלאש חיצוני
היא מאפשרת לי שליטה מלאה על התאורה בפריים ומונעת ממנו הפתעות לא צפויות.

בנושא הזה ארחיב כאשר נדון בשיטות תאורה.



התריס (Time Value)

התריס דומה מאוד לצמצם שעליו דברנו בפרק הקודם
ובעצם שניהם עושים את אותה הפעולה, שניהם באים לווסת את כמות האור המגיע לחיישן.
 

תפקידו העקרי של התריס כפי שציינתי היא לווסת את כמות האור, איך הוא עושה זאת ?
בקלות – הוא אחראי על זמן החשיפה, הזמן שהחיישן שלנו יחשף לאור, ובכך הוא מווסת את האור.

חשיפה איטית (יותר זמן חשיפה) יביא ליותר אור
וחשיפה מהירה (פחות זמן חשיפה) יביא לפחות אור
יתרונות נוספים של זמן החשיפה הוא כפי שציינתי למעלה היא האפקטים שאפשר להשיג
לדוגמא, חשיפה איטית למריחה של עצמים זזים (כמו צילום הכלב שפרסמתי בפרק החשיפה) או חשיפה מאוד מהירה להקפאת דברים זזים (כמו אדם רץ, מים זורמים או מטוס מהיר...)

דוגמא לצילום אשר מהירות התריס הייתה איטית מדי, מה שמתבטא בטשוטש הפריים (חוסר פוקוס)

אותה התמונה רק שבה שניתי את הגדרות מהירות החשיפה למהירה יותר, כך הרעידות של הידיים התבטלו והפריים נעשה חד וברור.

כלל אצבע : מהירות התריס לא תפחת מאורך המוקד הנתון

מה הכוונה ?
לדוגמא, אם אורך המוקד עומד על 100 ממ'
מהירות התריס לא תפחת מ-1/100

דוגמא אחרת, אם אורך המוקד עומד על 500 ממ'
מהירות התריס לא תפחת מ-1/500


חשוב לזכור שהמצלמה לא מתיחסת לכלל האצבע הזה,
ולכן כדאי להקפיד ולוודא שהמצלמה לא בוחרת מהירות תריס נמוכה מדי בצורה אוטומטית.



נקודה נוספת שחשוב לזוכר
 100 ממ' במצלמה דיגיטלית לא שווה ל-100 ממ' במצלמת פילם של 35 ממ' (
FF = FULL FRAME)
היות וברוב המצלמות הדיגיטליות גודל החיישן לא כגודל פילם של מצלמת 35 ממ',
יש להוסיף מכפלה אשר נקראת
CROP FACTOR לאורך המוקד הקיים.

במצלמות קאנון מהסדרה החצי מקצועית וסדרת החובבים יש להוסיף מכפלה של  x1.6 במצלמות ניקון מכל הסדרות (למעט סדרת ה-FF) יש להוסיף מכפלה של  x1.5 במצלמות אולימפוס מכל הסדרות יש להוסיף מכפלה של  x2

כך שלדוגמא בקאנון, עדשת 100ממ' תחשב כ-160ממ' אחרי CROP FACTOR
ולכן מהירות התריס על עדשת 100ממ' לא תפחת מ-1/160

שילוב הצמצם והתריס למלאכת הצילום
כידוע, האור שלנו בפריים מוגבל למצב הקיים, פריים חשוך ישאר חשוך
ופריים עתיר אור ישאר כך.

ולכן, אם נפתח את התריס מעבר למה שמד האור של המצלמה ימליץ לנו
יווצר לנו עודף אור שיש לטפל בו, או לחילופין אם נסגור את הצמצם נאלץ לתת יותר אור
ממקור אחר.
אם כך, מה נעשה במצב בו אנו רוצים עומק שדה מאוד רדוד (צמצם פתוח) אך יש לנו הרבה מאוד אור ?
נצלם במהירות גבוהה יותר (מהירות החשיפה = התריס)
או אם יש לנו פריים חשוך יחסית ואנו זקוקים לעומק שדה עמוק יותר ? (סגירת צמצם)
במצב כזה נאלץ לחשוף את הפריים הרבה יותר לאט.
כל אותו "משחק" של צמצם ותריס יכול להתבצע גם להיפך
היות וככל שאנו מצלמים לאט יותר כך צריכה המצלמה להיות יציבה יותר
היות ובצילום איטי, כל תזוזה שלנו (וכתוצאה מכך, תזוזה של המצלמה) יביא לטשטוש פריים.

פתרון אחד הוא לחבר חצובה למצלמה ולצלם, אך לא תמיד יש לנו חצובה
ולא תמיד אפשר להשתמש בחצובה.

ולכן, כאשר נרצה לצלם מהר יותר על מנת להשאר יציבים ולקבל חדות בפריים
נצטרך לפתוח צמצם כפיצוי לאיבוד האור עקב החשיפה המהירה.

להיפך, בצילום שיש בו הרבה אור אך אנו רוצים להביא לחשיפה איטית (כדי למרוח אובייקט לדוגמא) נאלץ לסגור את הצמצם על מנת לתת פיצוי לעודף האור שהמצלמה מקבלת.

נשמע קצת מסובך ?

הכי יעיל יהיה לתרגל זאת בצורה מעשית !

יום חמישי, 28 בינואר 2010

עומק שדה

אז מה זה עומק שדה ?
עומק שדה פירושו השטח בו ימצא הפוקוס (החדות)
היות וזה שטח, לא מדובר על נקודה ספציפית, אלא על איזור.
עומק שדה רדוד (קטן) יתבטא באיזור פוקוס מצומצם ומוגבל, יתרונו של עומק שדה רדוד
הוא בידוד האובייקט מהרקע או התמקדות בחלק מסויים בפריים, או במילים אחרות – הצלם מכוון את הצופה לאיזור מסויים בפריים.


עומק שדה רדוד במיוחד, שימו לב שראש הצפרדע בפוקוס והאחוריים כבר מחוץ לפוקוס
כמו כן, קדמת העלה שעליו יושבת הצפרדע גם כן מחוץ לפוקוס, משמע שיש לנו פה עומק שדה רדוד


עומק שדה עמוק (גדול) יתבטא באיזור פוקוס נרחב יותר.
יתרונות של עומק שדה עמוק הוא האפשרות לצלם להכניס לפריים הרבה מאוד פרטים.
דוגמא מצויינת לזה היא בעת צילום מאקרו,
היות ועדשות מאקרו נוטות לתת עומק שדה רדוד, סגירת צמצם בעדשות אלו יתן עומק שדה עמוק יותר ויאפשר לראות יותר מאותו אובייקט שאנו מצלמים.
דוגמא נוספת היא בצילום נוף, המורכב מאיזורים קרובים למצלמה ואיזורים רחוקים.
בצילום עם צמצם פתוח (מפתח נמוך) יתכן והרקע יהיה מטושטש או האיזור הקרוב אלינו יהיה מטושטש (תלוי לאן נכוון את הפוקוס שלנו), סגירת צמצם תאפשר לנו לקבל גם את האיזור הקרוב וגם את הרחוק בפוקוס.

איך ניתן להשפיע על עומק השדה בלי קשר לצמצם ?
עדשות ארוכות (300 ממ' ומעלה) נוטות לתת עומק שדה רדוד יותר מעדשות רחבות (35 ממ' ומטה). 
כמו כן, המרחק שלנו מהאובייקט גם כן משפיע, כמה שנהיה קרובים יותר לאובייקט, כך עומק השדה יקטן.
ולסיום, המרחק של הרקע מהאובייקט המצולם, כמה שהרקע יהיה רחוק יותר, כך עומק השדה יקטן.
 
עומק שדה עמוק (זוכרים ? צמצם סגור = מספר F גדול)
מאפשר הרחבת האיזור אשר בפוקוס, אפשר לראות כי גם האיזור הקרוב וגם הרחוב מהמצלמה נמצאים בפוקוס (גאוני לא ?), צולם ב-
F22

הצמצם (Aperture)


הצמצם (דיאפרגמה)
הצמצם הינו חלק מכני הבנוי כמו מעגל עלים אשר נפתח ונסגר על מנת לווסת את כמות האור אשר עובר בין העדשה למצלמה.

 * הצמצם מורכב בתוך העדשה.



בחירת צמצם גדול, משמעותו יותר אור ומיוצג ע"י מספר קטן (לדוגמא F2)
בחירת צמצם קטן, משמעותו פחות אור ומיוצג ע"י מספר גדול (לדוגמא
F16)
השליטה על הצמצם הינה ידנית או אוטומטית.

מדוע נרצה לשלוט על הצמצם ?
מאוד פשוט, צמצם גדול יכניס הרבה אור למצלמה לעומת צמצם סגור אשר מפחית את האור המגיע למצלמה.
ובנוסף...
צמצם גדול יוריד את עומק השדה (מייד יבואו גם הסברים על המושג "עומק שדה")
לעומת זאת, צמצם קטן יעלה את עומק השדה.
כמו כן, בצילום בתנאי תאורה קשים (לדוגמא בלילה) נרצה לצלם עם כמה שיותר אור אשר נכנס לחיישן שלנו על מנת לקצר את זמן החשיפה ולכן נפתח את הצמצם כמה שיותר
(למה שנרצה לקצר את זמן החשיפה יוסבר בנושא התריס)

יסודות החשיפה

משמעות החשיפה :
כמות האור אשר נחשף אליה החיישן (או הפילם, לשמרנים שבנינו).
החשיפה יכולה להשתנות לפי דרישות הצלם (במצבי עבודה ידניים) או בצורה אוטומטית כאשר המצלמה קובעת את החשיפה.
* המלצתי היא תמיד לשאוף לעבוד על מצב ידני עד כמה שאפשר וזאת על מנת לתת לצד האומנותי שלנו לתת את מלוא כוחו   (בקאנון : AV / TV / M)
את החשיפה נשנה לרוב על בסיס האור המצוי בפריים שלנו, כאשר האור מועט נרצה לחשוף יותר וכאשר האור רב נרצה לחשוף פחות.
לפעמים נרצה לשנות את החשיפה ליצירת "אפקטים" מעניינים לעין (לדוגמא – חשיפה ארוכה למריחת האובייקט או ליצירת PANNING).

  דוגמא לחשיפה איטית ליצירת מריחה (PANNING)


חשיפת יתר של הפריים עלולה לגרום לאיזור שרופים, אלה איזורים אשר נחשפו במידה רבה מדי ויראו כלבנים לחלוטין, איזורים אלה אינם ניתנים לשימוש לצורך הוצאת פרטים.
חשיפת חוסר של הפריים עלולה להתבטא בפריים חשוך מאוד או באיזור שחורים לחלוטין אשר לא ניתן להפיק מהם תועלת עבור הפריים. 

גורמים שיכולים להשפיע על החשיפה :
צמצם (דיאפרגמה), תריס (סגר), רגישות החיישן (
ISO) וכמובן תנאי הצילום.